מחשבון תאריכים

חישוב לוח שנה אינו קומוטטיבי, כך שהסדר שבו היחידות מיושמות משנה את התוצאה. המחשבון הזה מיישם שנים ראשית, אחר כך חודשים, ואז שבועות וימים, וזה הסדר שבו חוזה, תקופת הודעה מוקדמת או מועד סטטוטורי נקראים. הוספה של חודש אחד ושלושים יום ל-31 בינואר אינה זהה להוספת שלושים יום ואז חודש אחד, וקביעת הסדר מסירה את חוסר הבהירות במקום להסתיר אותו.

התוצאה נותנת גם את היום בשבוע, כי הוא בדרך כלל העניין. מועד אחרון שחל בשבת הוא בעיה שונה ממועד שחל ביום רביעי, ואין צורך לפתוח לוח שנה כדי לגלות זאת.

הוספת חודש אחד ל-31 בינואר אין לה תשובה מילולית, כי 31 בפברואר אינו תאריך. המחשבון עוגן ליום האחרון של החודש המבוקש, כך שהתוצאה היא 28 בפברואר, או 29 בפברואר בשנה מעוברת. זו הקונבנציה שבה נוקטים מרשמי אוכלוסין, מערכות שכר ורוב הניסוח המשפטי, והיא אומרת שהוספת חודש פעמיים מ-31 בינואר נותנת 31 במרץ במקום להיתקע בסוף פברואר.

שנים מעוברות מיושמות במלואן: מתחלקת בארבע, חוץ ממאות שנים, חוץ ממאות שנים שמתחלקות בארבע מאות. הפחתה פועלת באותה דרך בכיוון ההפוך, עם אותו עיגון, כך שהוספת מרווח ואז הפחתתו מחזירה אתכם לתאריך באותו חודש גם כשהיום בחודש היה צריך להתאים בדרך. המחשבון מציין מתי בוצע עיגון במקום להשאיר את ההבדל לגילוי מאוחר יותר.

כשמצב "לספור ימי עבודה בלבד" מופעל, הימים והשבועות שאתם מוסיפים נספרים כשני עד שישי, ומדלגים על שבתות וימי ראשון בדרך. כך צריך לקרוא מועד אחרון בימי עבודה — עשרה ימי עבודה מיום חמישי הם שבועיים שלמים ועוד שני ימים, לא עשרה ימים בלוח.

חגים לא מדולגים. הם משתנים בין מדינות, אזורים ולעיתים מעסיקים, ותוצאה שהניחה בשקט לוח שנה אחד תהיה שגויה לרוב האנשים שקוראים אותה. בישראל שבוע העבודה עצמו הוא ראשון עד חמישי או שישי ולא שני עד שישי, כך שהתאמת המספר למועד שלכם היא באחריותכם. שנים וחודשים הם תמיד יחידות לוח גם במצב ימי עבודה, כי אין מדינה שמגדירה חודש בימי עבודה. כל זה רץ בדפדפן שלכם מתאריכי לוח פשוטים, בלי אזור זמן מעורב ובלי שום דבר שמועלה. למדידת המרווח בין שני תאריכים שיש לכם כבר, ולא להגיע לתאריך חדש, מחשבון הימים בין תאריכים עושה זאת.